פסק-דין בתיק ב"ל 11678-08

1.     השאלה הטעונה הכרעה בהליך זה הינה מהו גובה "השכר הרגיל" של המנוח אנוור כמאל גריב ז"ל (להלן: "המנוח"), לצורך תשלום קצבת תלויים בנפגע עבודה לתלויי המנוח.

רקע כללי

2.     המנוח נהרג ביום 1.1.08 בעת שנסע מביתו בתרקומיא שבשטחים למקום עבודתו בישראל ביישוב אלעד. התאונה אירעה בכביש 444, סמוך לכניסה לאלעד.

3.     התובעת, אלמנתו של המנוח, הגב' עטאף גריב, הגישה (ביום 1.5.08) תביעה למוסד לביטוח לאומי לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה. בטרם ניתנה החלטה בתביעה, הגישה התובעת את התביעה בתיק זה (ביום 10.11.08), בה ביקשה לחייב את הנתבע לאשר את תביעתה.

4.     בכתב הגנתו מיום 5.2.09 טען הנתבע כי טרם התברר אם המנוח היה "עובד" ומי מעבידו. על כן הכחיש הנתבע את טענת התובעת כי המנוח נהרג ב"תאונת עבודה".

5.     בחודש 9/09 התקבלה בבית הדין הודעה לפיה הנתבע הכיר במנוח כנפגע ב"תאונת עבודה" והחל לשלם גמלת תלויים לתלויי המנוח, אך נותרה מחלוקת לעניין גובה "השכר הרגיל" של המנוח על יסודו יש לשלם את הגמלה.

6.     הנתבע הגיש הודעת צד ג' נגד מר שמוליק נחום, אשר היה רשום כמעסיקו של המנוח בתלושי השכר שהונפקו למנוח על ידי שירות התעסוקה, ואשר על שמו הונפקו למנוח היתרי עבודה בישראל. תחילה טען הנתבע כי צד ג' לא שילם דמי ביטוח בעד המנוח, אך בשלב מאוחר בהליך הודיע הנתבע כי אין הוא עומד על טענה זו וצמצם את ההודעה לצד ג' לגמלאות בהם יחויב אם תתקבל טענת התובעת כי שכרו הרגיל של המנוח היה גבוה מן השכר שדווח לשירות התעסוקה.

7.     צד ג' הגיש כתב הגנה בו טען כי לא היה מעסיקו של המנוח. לטענת צד ג', מעסיקיו של המנוח היו חברת ת. פסגה בע"מ, או בעליה מר עמרם מאיר אסולין, הרשום כבעל המניות בחברה, ומר חילמי עבד אלמחסן דבאבסה, תושב תרקומיא, שלטענת צד ג' הינו שותף סמוי בחברה. צד ג' הודה כי אכן שימש עוסק מורשה בענף הבנייה, אך חרף היותו רשום אצל הרשויות כמעסיקו הפורמלי של המנוח, הוא לא העסיק את המנוח. לעניין זה הסביר צד ג' כי פעל באחת משתי דרכים: האחת - כקבלן מבצע שהעסיק ישירות עובדים פלסטיניים. השנייה - מתן שירות של השגת היתרי עבודה למעסיקים אחרים, בין שאותם מעסיקים שימשו כקבלני משנה של צד ג', ובין שלא. במסגרת התקשרויות כאלה הוסכם כי הצד השלישי יפעל להנפקת היתרי עבודה להעסקת עובדים תושבי השטחים, אשר יועסקו על ידי אותם מעסיקים אחרים או קבלני משנה. לטענת צד ג', העסקת המנוח הייתה במסגרת המתכונת השניה, דהיינו - התקשרות בינו לבין חברת ת. פסגה בע"מ ובעליה ה"ה אסולין ודבאבסה, במסגרתה השיג צד ג' היתר להעסקת עובדי ת. פסגה ובכללם המנוח.

8.     יצויין כי בקשה שהגיש צד ג' למשלוח הודעה לצדדי ד' - ת. פסגה בע"מ וה"ה אסולין ודבאבסה, נדחתה בנימוק של היעדר סמכות לבית הדין לדון בהודעה.

השכר לפיו משולמת קצבת התלויים

9.     הנתבע הודיע לבית הדין (ביום 15.10.09) כי קצבת התלויים המשולמת לתלויי המנוח החל מ-1.1.08, מחושבת על פי תלושי השכר שהנפיק שירות התעסוקה למנוח ברבע השנה שקדם לתאונת העבודה, אשר צורפו לתביעה לגמלת התלויים, כדלהלן: עבור חודש 10/07 - 1,234 ש"ח, עבור חודש 11/07 - 2,315 ש"ח, עבור חודש 12/07 - 2,778 ש"ח.

המחלוקת בעניין "השכר הרגיל"

10.                        על פי סעיף 132 לחוק הביטוח הלאומי, קצבת תלויים לתלויי נפגע עבודה משתלמת כאחוז מ"קצבת הנכות המלאה". "קצבת הנכות המלאה" מוגדרת בסעיף 130(ב) לחוק הביטוח הלאומי כ"קצבת הנכות שהייתה משתלמת למבוטח אילו חל עליו סעיף 105".

11.                        סעיף 105 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר את אופן חישוב קצבת נכות לנכה שדרגת נכותו 100%. סעיף 105(א) קובע כי "הקצבה לחודש תהיה שווה לדמי הפגיעה ליום שהיו משתלמים למבוטח, כפול שלושים".

12.                        בהתאם לסעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי, "דמי פגיעה" מחושבים כאחוז מ"שכר עבודתו הרגיל" של המבוטח. על פי סעיף 98 לחוק, "שכר עבודתו הרגיל" של מבוטח הינו הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים".

13.                        לאמור, חישוב גובה קצבת התלויים לתלויי המנוח תלוי בגובה שכרו בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו.

14.                        המחלוקות בהליך נוגעות לשני פרמטרים המרכיבים את שכרו החודשי של המנוח: היקף עבודתו (קרי: מספר ימי העבודה בכל חודש רלוונטי) ושכרו היומי.

גרסת התובעת ועדיה

15.                        בתביעתה טוענת התובעת כי שכרו הרגיל של התובע מורכב מהסכומים הבאים: חודש 10/07 - 4,789 ש"ח, חודש 11/07 - 5,789 ש"ח וחודש 12/07 - 5,328 ש"ח. לטענת התובעת, אלה הסכומים שקיבל המנוח בשלושת חודשי עבודתו האחרונים.